לישראל וארצות הברית שיפתחו במלחמה נגד איראן יהיו סדרה של השפעות מורכבות ומרחיקות לכת-על המחירים של תעשיית ייצור מוצרי הפלסטיק. אנו יכולים להבין את ההשפעות הללו משש נקודות מבט, שכל אחת מהן פועלת כמו ציוד נפרד שמשתלב עם אחרים, ומניעה ביחד את התנודות החדות במחירי הפלסטיק.
המקורות העיקריים לפלסטיק הם נפט וגז טבעי. תארו לעצמכם שפלסטיק "הופך" מנפט גולמי באמצעות עיבוד מורכב. איראן היא אחת ממדינות המפיקות-הנפט המובילות בעולם, ואם היא הייתה מסתבכת במלחמה, הראשונה שתושפע תהיה הפקה והובלה של נפט גולמי.
תארו לעצמכם אם השילוח במצר הורמוז היה מופרע עקב סכסוך צבאי, זה לא רק יוביל להפחתה בשינוע של כמה סחורות, אלא גם ניתוק ישירות את "הדרך הראשית" ליצוא נפט גולמי מהמזרח התיכון.
השפעה ישירה: לא ניתן להעמיס מיליוני חביות נפט גולמי על מכליות נפט בינלאומיות מדי יום, ולא ניתן להעביר את הנפט הגולמי הללו לבתי זיקוק באסיה ואירופה.
בהלת שרשרת: בתי הזיקוק הגדולים יגישו הצעות עבור מלאי נפט גולמי קיים בשוק בכל מחיר בשל חששות לגבי מחסור עתידי באספקת חומרי גלם, מה שיוביל לצמיחה נפיצה במחירי הנפט בשוק הספוט. צמיחה זו אינה עוד טיפוס איטי, אלא קפיצה מיידית.
משבר חומרי הגלם הגיאופוליטי הזה יתפתח בסופו של דבר למבחן אכזרי עבור חברות עיבוד פלסטיק.
שכבת הלחץ הראשונה: העלייה במחירי הנפט הגולמי עוברת במהירות לחומרי גלם כימיים בסיסיים (כגון מונומר אתילן ופרופילן), מה שמוביל לעלייה במחיר של כדורי פלסטיק לשעבר מהמפעל.
שכבת הלחץ השנייה: עבור יצרני מוצרי פלסטיק במורד הזרם (כגון אלו המייצרים פחי אשפה בנפח 240 ליטר), הם עומדים בפני הדילמה של ""קמח יקר יותר מלחם"". בשל השיעור הגבוה של חומרי הגלם בעלות, אין להם כמעט מקום לעיכול פנימי.
שכבת הלחץ השלישית: אם המוצר המוגמר לא יועלה במחיר, המיזם יעמוד בפני הפסדים; אם המחירים יועלו, זה עלול להוביל גם לאובדן של לקוחות רגישים למחיר. דילמה זו תכניס ארגונים קטנים ובינוניים רבים-למשבר הישרדות, ותאלץ אותם להיאבק על גבול הרווחים הנמוכים או אפילו השליליים".
עליית מחירי הנפט הגולמי גורמת לכך שגם עלות חומרי הגלם הבסיסיים לייצור פלסטיק, כמו נפטה, אתילן, פרופילן ועוד, תרקיע שחקים. עליית המחיר של חומרי הגלם הללו תהיה בסופו של דבר כמו שרביט ממסר, המועבר שכבה אחר שכבה לעלות הייצור של חלקיקי פלסטיק (כגון HDPE, PP, PET, וכו'). עבור ארגונים המייצרים פחי אשפה מפלסטיק, משטחי פלסטיק, קופסאות פלסטיק ושקיות ניילון, עלויות חומרי הגלם מהוות בדרך כלל 70% -80% מהעלות הכוללת. ברגע שהמחיר יעלה במקור, אם לא יעלו אותו, כמעט ולא יהיה להם רווח ואפילו יפסידו כסף.
הייצור המודרני הוא גלובלי, וחלקי המוצר עשויים להגיע מכל רחבי העולם. מלחמה תהיה כמו זוג מספריים, החותכת ללא רחם את רשתות שרשרת האספקה המורכבות הללו.
איראן עצמה היא גם יצרנית חשובה של מוצרים כימיים. מלחמה לא רק הורסת מפעלים פטרוכימיים בגבולותיה, אלא גם מאלצת מדינות שכנות כמו איחוד האמירויות הערביות וסעודיה להשעות או לצמצם את פעילות הייצור באזורי-סיכון גבוה מסיבות ביטחוניות. כושר ייצור חומרי הגלם הפלסטיים של מדינות אלו מהווה חלק ניכר מכלל העולם. ברגע שהייצור יופסק, פתאום יהיה מחסור גדול באספקה העולמית של חומרי גלם מפלסטיק.
נמלים באזורי מלחמה ייסגרו, שדות תעופה יושבתו, ונתיבי שיט מרכזיים יהפכו למסוכנים. אפילו במפעלי מוצרי פלסטיק בסין או אירופה, אם הם מסתמכים על תוסף מפתח, קבוצת אב או סוג מיוחד של חלקיקי פלסטיק שבמקרה מיוצרים באזורים -שסועת מלחמה או סביבם, הם יעמדו בפני סיכון של הפרעה באספקה. גם אם ניתן למצוא חלופות במקומות אחרים, זה לוקח זמן ועלויות גבוהות יותר. בתקופה זו עלולים המפעלים לעמוד בפני הדילמה של "בישול ללא אורז", ולגרום לעלייה נוספת במחירי המלאי הקיים.
לדוגמה, מפעל תבניות המייצר מכסי פחי אשפה מפלסטיק-יוקרתיים באיטליה נאלץ להיסגר עקב מחסור בגז תעשייתי שיובא מאיראן. הדבר יגרום למפעלים ברחבי העולם שמחכים למכסה זה כדי להשלים את המוצר הסופי להפסיק גם את הייצור. התופעה הזו של 'חסר חוליה אחת, חותך את כל התמונה' תגרום לכל חוליה בשרשרת תעשיית הפלסטיק למתוח, ואנשים יכולים רק לקבל מחירים גבוהים יותר כדי למהר לקנות חומרי גלם ואביזרים מוגבלים.
גם אם ייצרו חומרי גלם ומוצרים מפלסטיק, אופן הובלתם לקונים יהפוך לאתגר עצום.
לאחר פרוץ המלחמה, כל ספינת סוחר העוברת במזרח התיכון, במיוחד ליד המפרץ הפרסי ומיצר הורמוז, עומדת בפני סיכון להיפגע בטעות בטילים, להרוס על ידי מוקשים או להיעצר. חברות ספנות אינן צבאיות, הן לא יקחו סיכונים. לפיכך, הם יטילו מיד "היטל סיכון מלחמה" גבוה על כל הנתיבים העוברים במים הרלוונטיים. עלות זו מגולגלת ישירות על השולח, שהוא היבואן והיצואן של מוצרי פלסטיק, ובסופו של דבר באה לידי ביטוי במחיר המוצרים המוגמרים מפלסטיק.
כמו עלויות המשלוח, גם עלות ביטוח הסחורות והספינות תגדל באופן אקספוננציאלי. חברות הביטוח יעריכו מחדש את התעריפים על סמך סיכוני מלחמה, והפרמיה עבור ספינת משא יקרת ערך והמטענים שלה עשויה לעלות פי כמה או אפילו עשרות מונים. גם זו עלות, שבסופו של דבר תתווסף למחיר מוצרי הפלסטיק.
מטעמי בטיחות, חברות הספנות יעשו עיקוף אוניות. לדוגמה, ספינה ששטה במקור דרך תעלת סואץ עשויה להיאלץ לעקוף סביב כף התקווה הטובה באפריקה. סיבוב זה יגדיל את ההפלגה והזמן ב-10 ימים עד שבועיים. המשמעות היא לא רק עלייה בעלויות המשלוח (יותר צריכת דלק, זמן תפוסת כלי שיט ארוך יותר), אלא גם מחזור איטי יותר של מחזור כספים. עבור קונים שצריכים לספק בזמן, זמן הוא כסף. כדי לעמוד בדד-ליין, הם צריכים לפעמים לקבל הובלה אווירית, שזו שיטה יקרה יותר. עבור מוצרי פלסטיק כבדים, העלות של הובלה אווירית היא כמעט בלתי נסבלת.
ספקולנטים בשוק הפיננסי הם כמו כרישים שמריחים את ריח הדם, כל סערה גדולה היא הזדמנות עבורם לשער.
גם לנפט גולמי וגם לחומרי גלם מפלסטיק (כגון פוליפרופילן ופוליאתילן) יש שווקים עתידיים. כשמגיעות ידיעות על מלחמה, כמות גדולה של קרנות ספקולטיביות תציף אל השווקים הללו, מהמר שהמחירים יזנקו בעתיד. הזמנות הקנייה שלהם יעלו במהירות את המחירים העתידיים. ומחירי החוזים העתידיים יכולים להשפיע גם על הציפיות הפסיכולוגיות של שוק הספוט. ספקי ספוט יעלו באופן טבעי את מחיריהם לשעבר במפעל כאשר הם רואים עלייה משמעותית במחירים העתידיים, גם אם עלויות הייצור שלהם בפועל לא השתנו מיד.
באווירה זו, מפעלי מוצרי פלסטיק וסוחרים במורד הזרם ייכנסו לפאניקה. הם חוששים שאם הם לא יקנו היום, מחר זה יהיה עוד יותר יקר, וגם אם יש להם כסף, הם לא יוכלו לקנות אותו. אז כולם מיהרו לשוק בהמוניהם כדי לקנות חומרי גלם, ויצרו "אגירה בהלה". הגידול המהיר הזה בביקוש בטווח הקצר יחמיר עוד יותר את מצב ההיצע המצומצם, וייצור נבואה שמגשימה את עצמה: מכיוון שאנשים מצפים לעליות מחירים וממהרים לקנות, הבלאגן עצמו מוביל לעלייה אמיתית במחירים.
בזמן מלחמה, המידע הוא כאוטי ונכון או שקרי. כתבת חדשות מזויפת על מפעל כימי גדול שהופצץ עלולה להעלות את המחירים תוך דקות. כשתצא ידיעת ההבהרה, ייתכן ויהיה קשה למחיר לרדת לגמרי בחזרה למיקומו המקורי. התנהגות ספקולטיבית זו המנצלת אסימטריה של מידע ותנודות רגשיות עלולה לגרום לתנודות דרמטיות במחירי הפלסטיק, החורגים בהרבה מערכם היסודי האמיתי.
השפעת המלחמה על הכלכלה היא חרב פיפיות{{0}. אמנם זה מגדיל את העלויות, אבל זה עשוי גם לדכא את הביקוש באזורים מסוימים.
מלחמות בקנה מידה גדול מגיעות לעתים קרובות עם אי ודאות מוגברת לגבי התחזית הכלכלית העולמית. גם עסקים וגם צרכנים יהפכו זהירים. ארגונים ידחו את תוכניות ההתרחבות שלהם ויפחיתו את הביקוש לציוד ואריזה חדשים. הצרכנים יחמירו את הארנק ויצמצמו את הרכישות שלהם של פריטים לא חיוניים. מוצרי פלסטיק נמצאים בשימוש נרחב בתחומים כמו מכוניות, מכשירי חשמל ביתיים, מוצרי אלקטרוניקה, צעצועים וכו'. אם המכירות של מוצרי קצה אלו יורדים, הביקוש לחלקי פלסטיק יקטן באופן טבעי. צד הביקוש המתכווץ הזה עשוי להתברר בהדרגה לאחר פרוץ המלחמה, וליצור משחק מורכב עם העלויות המרקיעות שחקים במעלה הזרם.
אם מדינות כמו ארה"ב וישראל ייקלעו למלחמה, המשאבים הכספיים הממשלתיים שלהן יוטתו מאוד לכיוון המגזר הצבאי והביטחוני. התקציב שהיה יכול לשמש לבניית תשתיות ופרויקטים סביבתיים (כמו רכישת פחי מיון ומחזור פסולת חדשים) ידחס. לבוס הרחבת ענף המחסנים בנמל, אם הסביבה הכלכלית לא טובה והממשלה תצמצם את התמיכה והסיוע בפרויקטים של אחסנה בנמל, עשויה להיפגע גם נכונותו ויכולתו לרכוש קופסאות לוגיסטיות חדשות ומשטחי פלסטיק.
כאשר מחירי הפלסטיק הופכים יקרים במיוחד עקב מלחמה, חלק מהמשתמשים במורד הזרם יתחילו לחפש חלופות או למצוא דרכים לחסוך בשימוש. לדוגמה, מפעלי אריזה עשויים להפוך את העובי של שקיות אריזות פלסטיק לדליל יותר; חברות בנייה עשויות לשקול להשתמש ביותר מתכת או עץ במקום צינורות פלסטיק. סוג זה של התנהגות חסכנית ואפקט תחליפי, על אף שלא יצליח להפוך את עליית המחירים בטווח הקצר, תהיה השפעה מעכבת מסוימת על סך הביקוש לפלסטיק בטווח הארוך, ובכך יגביל במידה מסוימת את עליית המחירים הבלתי מוגבלת.
מלחמה תשנה את הנוף הפוליטי והכלכלי העולמי, וגם זרימת הסחר ודפוס התחרות של תעשיית הפלסטיק יעברו שינויים עמוקים כתוצאה מכך.
ארצות הברית עשויה להטיל סנקציות מקיפות חמורות יותר על איראן, ואף לשלב כוחות עם בעלות בריתה כדי לאסור במשותף על הנפט והמוצרים הכימיים של איראן. זה שווה ערך למחיקת איראן, מדינת הספק המקורי, מהשוק העולמי. מי ימלא את פער השוק שנותר מאחור? זה יכול להיות ארצות הברית עצמה (הגברת הפקת הנפט והגז הטבעי מפצלי), או מדינות אחרות המפיקות נפט שאינן מושפעות מסנקציות. עבור תעשיית הפלסטיק, המשמעות היא שערוצים רכש צריכים לעבור ארגון מחדש בקנה מידה גדול.- המפעלים שייבאו במקור חומרי גלם מאיראן חייבים לפנות לארצות הברית או לאזורים אחרים לצורך רכש, מה שישנה את איזון ההיצע והביקוש העולמי ואת מערכת התמחור של חומרי גלם מפלסטיק.
הסיכון של מלחמה יגרום לתאגידים רב לאומיים רבים להבין שהסתמכות מוגזמת על מקור אספקה יחיד מרוחק ולא יציב מבחינה פוליטית היא מסוכנת ביותר. זה יאיץ את המגמה של "סין+1" או מיקור חוץ ליד החוף. לדוגמה, הלקוחות שלנו עשויים להיות נוטים יותר לרכוש מסין, שהיא בטוחה יחסית ובעלת קשרי סחר יציבים, ואפילו לקוות שספקים סיניים יוכלו להקים מלאי או נקודות כינוס מקומיות כדי למנוע סיכונים בשרשרת האספקה היוצאת לאוקיינוס. הדבר יחזק את מעמדה המועיל של סין כ"מפעל העולם" בתחום מוצרי הפלסטיק.
מחירי נפט ופלסטיק גבוהים לטווח ארוך יאלצו חברות לייצור פלסטיק לעבור חדשנות טכנולוגית. מצד אחד, הם יעבדו קשה יותר כדי לפתח טכנולוגיה קלת משקל ולייצר מוצרים יציבים באותה מידה עם פחות פלסטיק (כגון פחי אשפה דקים יותר אך בעלי עוצמה קבועה). מצד שני, כלכלת מיחזור הפלסטיק תשתפר מאוד. כאשר המחיר של פלסטיק בתולי גבוה, השימוש בחומרים ממוחזרים (PCR) הופך לחסכוני מאוד-. הדבר ימריץ את התפתחות ענף מיחזור הפלסטיק כולו ויקדם את המעבר של הענף לכלכלה מעגלית. יש לנו לקוחות של חברות מיחזור שה'מוצרים' שלהן (פלסטיק ממוחזר) עשויים לראות את ערכם מרקיע שחקים כתוצאה מכך.
לסיכום
מלחמה-בקנה מידה גדול במזרח התיכון תכה בתעשיית ייצור הפלסטיק כמו מכה קשה מממדים רבים כמו עלות, לוגיסטיקה, פסיכולוגיה, ביקוש ודפוס, בסופו של דבר תוביל לעלייה חדה במחירי מוצרי הפלסטיק בטווח הקצר ועשויה לעצב מחדש את מצב הפעולה של התעשייה כולה בטווח הארוך.
